פס”ד זה הינו המשך ישיר של פסקי הדין אשר ניתנו לאחרונה בבית המשפט העליון על ידי כבוד השופט יורם דנציגר אשר הרים את נס המרד על תחולתה של הלכת אפרופים העוסקת בפרשנות חוזים, אחת ההלכות המרכזיות מבית מדרשו של הנשיא לשעבר, אהרון ברק.

בית המשפט המחוזי בתל אביב, כבוד השופט ד”ר עמירם בנימיני, דחה תביעה לתשלום פיצוי בגין נזקים בסך 5,310,413 ₪, אשר נגרמו לטענת התובעת, בינעד חברה להנדסה ובנין בע”מ, כתוצאה מהפרת הסכם בנייה בינה לבין הנתבעת – עיריית הוד השרון. לטענת התובעת, העירייה הפרה את ההסכם ביניהן ונהגה בחוסר תום-לב בעת קיומו, בכך שהקטינה בהסכם באופן מלאכותי את היקף העבודות אשר התובעת התחייבה לבצע, כדי להתגבר על העדר אישור תקציבי; בפועל דרשה העיריה מהתובעת לבצע עבודות בהיקף גדול יותר, ואלו אושרו ושולמו בדיעבד ובאיחור, לאחר ביצוען באופן אשר תאם את התקציב שאושר לעיריה באותה עת, ולא בהתאם לקצב התקדמותה של התובעת.

העיריה הדגישה את העובדה שבכל מסמכי המכרז הובהר במפורש כי היא זכאית לפצל את העבודה ולהקטין את היקפה, בהתאם לכספים שיועברו לה ממשרד החינוך, ומכאן שהיא נהגה בתום לב, תוך גילוי מלא כלפי התובעת.
בית המשפט דחה את התביעה לאור לשונו המפורשת והברורה של ההסכם, ומרחב הפעולה שהוא הותיר לעיריה.

נקבע כי אף שההסכמים מקלים עם העיריה, ונועדו להתגבר על מצוקה תקציבית שהיא לעולם נחלתן של רשויות מקומיות, אך התובעת, שהינה חברת בניה מנוסה, היתה מודעת היטב לתנאים להם כפופה העסקה, הן בשל לשונם הברורה של ההסכמים והן בשל היכרותה המוקדמת עם מכרזים של משרד החינוך. בנסיבות אלה היא איננה יכולה לבוא בדיעבד בטענות אל העיריה.

עוד נקבע בפסק הדין כי התנהגות התובעת במהלך ביצוע ההסכם, מלמדת יותר מכל על הפרשנות שהיא עצמה העניקה להסכמים. התובעת לא מצאה כל דופי בדרך התנהלותה של העיריה שך התקופה – מה גם שדרך זו מעוגנת כדבעי בלשון ההסכם. התובעת לא הביעה במהלך הפרויקט מחאה כלשהי על התנהלות העיריה, ולא העלתה טענה לנזקים שנגרמו לה או לעיכובים בתשלומים, ומכאן לא ראה בית המשפט מקום לקבל את התביעה.

לפסק הדין המלא ראה הקובץ המצורף